רשואן ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בתאריך 11.8.13 בסמוך לצומת בנימינה – אור עקיבא נהג התובע ברכב מסוג סובארו מ.ר. 35-908-03 (להלן: "הסובארו") השייך לאביו. האב לא התייצב לדיון שהתקיים בבית המשפט והתובע הצהיר כי "אם בית המשפט יחליט שהוא אשם בגרימת התאונה, הוא ישלם".

2.התובע נהג בסובארו כשהוא יוצא מתחנת הדלק הסמוכה אל הצומת, לכיוון מסעדה הנמצאת בעברו השני של הכביש.

3.אותה שעה, נסעה נתבעת 2 בנתיבו השמאלי של הכביש, לכיוון הצומת.

4.לגרסת התובע, במהלך חצייתו את הכביש, לאחר שרכב אחר שנסע בנתיב הימני הסמוך אליו עצר על מנת לאפשר לו את החציה והוא נעצר במרכז הכביש כדי לוודא שהנתיב השמאלי פנוי, "באה הנתבעת ופגעה לו באוטו".

5.נתבעת 2 אשר הדגימה את אופן התרחשות התאונה באמצעות לוח התצלומים נ/1, טוענת כי בעת ההתנגשות בין שני כלי הרכב היא כלל לא נסעה אלא עמדה במקומה וכי היה זה דווקא התובע ש"יצא מתחנת הדלק, חתך את הכביש ופגע בה". לפיכך, הגישה נתבעת 2 נגד התובע, תביעה שכנגד.

6.לשאלתי השיב התובע כי בעת שהוא יצא מתחנת הדלק ובקש לחצות את הכביש כדי לפנות בו הלאה שמאלה, היה הכביש עמוס בכלי רכב ולשאלה האם הבחין ברכבה של נתבעת 2 עובר להתנגשות, הוא השיב: "המזדה עצרה לי כדי לראות. בדקתי אם יש עוד מכוניות ולא ראיתי אף אחד".

נתבעת 2 אישרה אף היא כי לא הבחינה בסובארו בטרם הפגיעה ואולם עמדה על הטענה כי רכבה היה בעצירה אותה שעה.

7.לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים, עיינתי בתצלומי מקום התאונה ובראיות בדבר הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מסקנתי היא שהאחריות לגרימת תאונה זו רובצת על כתפי התובע / נתבע שכנגד. ואבהיר:

התובע אישר כי בשעת התאונה היה הכביש שאותו ביקש הוא לחצות, עמוס. גרסתה של נתבעת 2 לפיה רכבה עמד באותה שעה נשמעה לי מהימנה ותואמת את התיאור בדבר עומס התנועה לקראת הצומת. גם אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב מתאים יותר לגרסתה של נתבעת 2 מאשר לגרסת התובע שכן לו היתה נתבעת 2 פוגעת בסובארו במהלך נסיעה הרי שנזקו אמור היה להימצא בצד השמאלי של הרכב ואילו מהתצלומים ומחוות דעת השמאי עולה כי מוקד הנזק ברכבו הינו בחזית שמאל. גם הנזק ברכבה של נתבעת 2 נראה כנזק שנגרם כתוצאה מהתנגשות הסובארו בצידו הימני קדמי של רכב זה.

8.לטעמי, לא קיים התובע את חובתו ליתן זכות קדימה לכלי הרכב שנסעו באותה עת בכביש אלא סבר בטעות כי אם אחד מהם מאפשר לו לעבור, כי אז פנויה דרכו להמשיך בנסיעה גם הלאה.

9.התוצאה היא אם כן שאני מחליטה לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד.

בהתאם לכך, הנני מחייבת את התובע/נתבע שכנגד לשלם לנתבעת 2/תובעת שכנגד את סכום נזקיה המוכחים בגין השתתפות עצמית בסך 1,534 ₪ בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ (תשלום שכ"ט שמאי ו/או הפסד פרמיה לא הוכחו).

התובע/נתבע שכנגד ישלם לנתבעת 2/תובעת שכנגד את הסך של 1,934 ₪ בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ד, 11 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.